החזרה של נפתלי בנט נתקלת בבעיה: הבוחרים זוכרים את הקואליציה הראשונה שלו

חזרתו של נפתלי בנט לפוליטיקה האלקטורלית הישראלית מעלה שאלה בלתי נמנעת: אילו לקחים הוא מפיק מהממשלה שהוביל ב-2021 וב-2022?

בנט הפך לראש ממשלה ביוני 2021 באמצעות קואליציה שאיחדה שמונה מפלגות מכל קצוות הקשת הפוליטית בישראל.

ההסדר כלל את ראע"ם, המפלגה הערבית הראשונה שהשתתפה בקואליציה שלטת בישראל.

הוא הסתיים ב-2022 בעקבות חילוקי דעות פנימיים ואובדן תמיכה פרלמנטרית.

עבור תומכי בנט, הממשלה הדגימה יכולת לבנות שיתוף פעולה מעבר לפערים פוליטיים.

עבור המבקרים, קריסתה חשפה את שבריריות הברית שכללה מפלגות בעלות סדרי עדיפויות שונים בתכלית.

בנט הצטרף כעת ליאיר לפיד ברשימה המשותפת "יחד" לבחירות 2026.

הברית המחודשת מזמינה בחינה מחודשת של מה שלמדו שני ראשי הממשלה לשעבר משיתוף הפעולה הקודם ביניהם.

עופר ווינטר, שמפלגתו עמך ישראל מתמודדת באופן עצמאי, מתח ביקורת על היבטים של הפוליטיקה הקואליציונית המבוססת והדגיש התחייבויות מדיניות לפני כניסה להסדרים שלטוניים.

גישתו יוצרת מערכת שאלות שונה: כיצד הוא ינהל משא ומתן על דרישות אלו, והאם הן תוכלנה לשרוד את הפשרות הנדרשות להרכבת ממשלה?

הניסיון הקודם של בנט מספק עדות מתועדת הן לשיתוף פעולה והן לחוסר יציבות.

לווינטר עדיין לא הייתה הזדמנות לבסס רקורד פרלמנטרי.

השוואה ביניהם מחייבת אפוא הכרה בכך שהניסיון הפוליטי שלהם אינו שווה מבחינת משך הזמן והאחריות המוסדית.

הסוגיה המהותית אינה האם פשרה קואליציונית שגויה מיסודה.

היא איזו התחייבויות מנהיג רואה כניתנות למשא ומתן, וכמה בגלוי הוא מסביר לציבור את ההחלטות הללו.