ניתוח: האם כינוי הגנאי 'קוף' באמת יזיז את הבחירות? ההיסטוריה אומרת כנראה שלא

כאשר הפרשן של ערוץ 14, ינון מגל, כינה את מנהיג ישר, גדי איזנקוט, 'קוף' בסוף השבוע האחרון, קולות פרו-נתניהו מיהרו לצטט תקדים היסטורי ספציפי: ההערה הידועה לשמצה שהטיח הבדרן דודו טופז בתומכי הליכוד המזרחים ב-1981, שמיוחסת לה תרומה משמעותית להטיית אותן בחירות לטובת מנחם בגין. ההשוואה טעונה מבחינה פוליטית, וכדאי לבחון אותה לגופה ולא לקבל את ההקבלה כמובנת מאליה.

הפרשה מ-1981 הצליחה, במידה שהצליחה, בזכות שילוב ספציפי של גורמים: הכוח הרטורי של בגין עצמו לנצל את התגובה הציבורית, מפה פוליטית דו-גושית עם מעט חלופות לבוחרים כועסים לכוון אליהן את תגובתם, ומחזור חדשות איטי יותר שאפשר למחלוקת לשלוט בתשומת הלב הציבורית במשך ימים ולא שעות. אף אחד מהתנאים הללו לא מתקיים כיום באותו אופן בדיוק.

איזנקוט אינו בגין, ומעולם לא בנה את הקמפיין שלו סביב סוג כזה של כוח רטורי גולמי. גם מערכת המפלגות בישראל מפוצלת היום הרבה יותר משהייתה ב-1981, מה שמעניק לבוחרים שעלולים להיפגע מדבריו של מגל מגוון רחב של אפיקים להביע בהם את התגובה הזו, מעבר למנהיג אופוזיציה יחיד. ומבחינה מעשית, המחלוקת בקושי הספיקה להתבסס לפני שתמיכתו של דונלד טראמפ בנתניהו, שהתפרסמה שעות אחר כך, משכה את תשומת לב מחזור החדשות לכיוון אחר לגמרי.

דבר מכל זה לא אומר שההערה חסרת מחיר עבור הליכוד. הטענה של מגל ש'קוף' התייחס לסלנג עולם התחתון ולא לעדתיות לא מנעה מבוחרים מזרחים לקרוא בה בדיוק את מה שהצהרת מפלגת ישר עצמה כינתה אותה. גם תגובתו של נתניהו, שגינה את ההערה אך עבר מיד לטעון שתומכיו שלו סופגים דברים גרועים יותר, לא סגרה את הסיפור לגמרי. אבל הטענה שהשפלה בודדת תזיז בעצמה אלקטורט מפוצל ממילא, כפי שההשוואה ל-1981 מרמזת, היא טענה הרבה יותר קשה להוכחה תשעה ימים לפני הצבעה צמודה כל כך.